בנם של איריס ויואל. נולד ביום י"ג בניסן תשס"ה (22.4.2005) באשדוד. בן בכור להוריו, אח לשבעה - הודיה, עמוס, טליה, ינון, איילת, אדל ואביגיל.

עמרי, אשר כונה על ידי בני משפחתו – "עמריקו", היה מקור שמחה ואור בביתו, תמיד דאג לאחיו הקטנים ושמח לעזור להם בכל מצב, אוהב ומחבק.

כילד מחונן, בלט מגיל צעיר ביכולותיו ובחוכמתו. בגיל שלוש הפתיע את הסובבים אותו כשהחל לקרוא בעצמו ובגיל ארבע כבר ידע לדקלם את לוח הכפל – הישג יוצא דופן לגילו.

הוא גדל והתחנך באשדוד, למד לימודי יסודי בבית הספר "נעם". כשהיה בכיתה ג' השתלב במסגרת לילדים מחוננים ובהמשך התקבל לתוכנית למצטיינים במתמטיקה של "אוניברסיטת בר אילן", שם המשיך לפתח את יכולותיו האקדמיות. בהגיעו לגיל חטיבה, הצטרף לשורות ישיבת "אמית יגל" בעיר. תלמיד בעל מידות טובות וגם שובב, למרות האתגרים שהיו לו, ביקש להיות תלמיד ישיבה מהסיבות הבאות: אני רוצה להיקרא בן ישיבה; אני רוצה שהוריי יהיו גאים בי; כדי להוכיח לכולם שאני מסוגל. תשובות אלו משקפות את אופיו הייחודי – רצון עז להצליח, מחויבות עמוקה למשפחתו ואמונה ביכולותיו האישיות.

הישגיו המעולים בלימודים פתחו בפניו אפשרויות רבות ללימודים גבוהים במקומות שונים כגון מכון "לב" בירושלים ועוד, ואולם הוא בחר להמשיך בלימודיו בישיבה תיכונית בעירו, רואה בחבריו עוגן. פעיל חברתית, לקח חלק ביוזמות שונות ובלט בהובלה, באחריות ובעשייה ברוכה. השתתף בהצגות ובמופעי בית הספר, כובש את כולם בהומור המשובח ובשטותניקיות האופיינית לו.

בשעות אחר הצהריים השתתף בפעילות תנועת הנוער "בני עקיבא" ועזר מדי ימי חמישי בפעילות גמ"ח (גמילות חסדים) של הסניף, רואה זכות וערך ביכולת לתרום מזון לנזקקים ולסייע להם.

חרוץ ועצמאי, עבד במקומות שונים כגון מלצרות באולמות אירועים ונודע כבעל מוסר עבודה גבוה.

משפחתי ואוהב, ראה במצוות כיבוד ההורים חשיבות גדולה ופעל לאורה. חלק קשר קרוב וחם עם אחיו, כמו גם בני משפחתו המורחבת, וכך בלשונם: "עמרי היה האח הגדול, הלב של המשפחה... אח חסר פחד, מה שרצה עשה. היווה דוגמה עבורנו. העוגן בבית, תמיד שהיה קורה משהו רע הוא היה שם, תמיד התערב והשכין שלום. ילד קסום".

עמרי היה אדם שמח, בעל לב פתוח ואהבה גדולה לכל אדם. האמין בחיים של חיבור, אחדות וקבלת הזולת ללא מחיצות. עבורו, החיים לא היו קשורים להבדלים בין אנשים אלא לאופן שבו אפשר היה ליצור קשר אמיתי וחם עם כל אחד. אהב מאוד לטייל ברחבי הארץ, נהנה לשבת ליד הים ולהירגע ובכל הזדמנות שר ורקד עם חבריו. הייתה בו תשוקה ענקית לחיים, והוא חיפש למצות כל רגע. המשפט שהיה שגור בפיו היה – "אימא, העיקר שכולם יהיו שמחים" ולאורו חי ונהג.

ביום 16.4.2024 התגייס לצה"ל והתנדב לשירות קרבי בחטיבת "גבעתי", גדוד 424 "שקד", מגשים בכך את רצונו לשירות משמעותי בצה"ל. חדור מוטיבציה, פעל מתוך תחושת שליחות עמוקה ורצון לתרום למדינה, רואה בשירות הצבאי לא רק חובה אלא זכות ומשימה אישית. לאורך הטירונות, מסלול ההכשרה המפרך והפעילות המבצעית בה לקח חלק התמודד עם חוויות אינטנסיביות, מפגין מקצועיות ורצינות לצד בגרות ויכולת לראות דברים באופטימיות ולשמור על מורל גבוה. בהומור, בשירים ובריקודים הפך את האתגרים שעמדו בפני חבריו לצוות לנעימים יותר וקלים יותר להתמודדות.

במהלך השירות הוצע לו להצטרף לקורס מ"כים (מפקדי כיתה) אך אחרי התלבטות בחר להישאר עם חבריו הלוחמים, מתוך אמונה שהניסיון המעשי בלחימה חשוב יותר מהכשרה תיאורטית, ושכך יוכל לתרום להם וליחידה באופן המשמעותי ביותר.

בכל פועלו תמיד שם לנגד עיניו את הצלחת חבריו וסייע להם ככל יכולתו, עמד על כך חברו לצוות: "עמרי היה אדם מדהים שעושה מעשי חסד יוצאי דופן". כך, במסע ארוך הבחין בחבר שהתקשה ועמרי החליט שהוא עושה הכול כדי שהחבר יעבור את המסע בטוב. לאורך כל המסע עודד אותו, דחף אותו ונצמד אליו תוך שהוא מרים לו את התיק והמים. החבר סיים את המסע בהצלחה, עמרי שמח על כך וגם אם לא התפאר כל המחלקה ידעה שזה בזכותו.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

לאחר כשבועיים מתחילת המלחמה, החל צה"ל בתמרון קרקעי ברצועת עזה. במהלך התמרון לחמו עמרי ויחידתו לכל אורך הרצועה, מנהלים קרבות עזים מול עשרות מחבלים ומחסלים חוליות טרור רבות.

אחרי שנה של לחימה, ביום שני 9 בדצמבר 2024, בג'באליה שבצפון רצועת עזה, הגדוד סיים תקופה אינטנסיבית של פשיטות ומעצרים, והלוחמים התכוננו ליציאה לחופשה. במהלך ההתארגנות במגנן (מקום כינוס לוחמים), התקרבו עשרה מחבלים למתחם ותקפו את הכוח בשלושה טילי RPG ובאש כבדה.

עמרי, ששירת כקשר מ"מ (מפקד מחלקה), זינק יחד עם מפקד המחלקה להגנה על החברים לצוות. במהלך הקרב נפצע מפקדו ברגלו, ועמרי, שהמשיך להילחם באומץ, נפגע מרסיס בפלג גופו העליון ונהרג במקום. בתקרית נהרגו שני לוחמים נוספים ואחרים נפצעו.

רב-טוראי עמרי כהן נפל בקרב ביום ח' בכסלו תשפ"ה (9.12.2024). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באשדוד. הותיר אחריו הורים ושבעה אחים ואחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

לפני כניסתו לעזה כתב עמרי מכתב פרידה למשפחה: "רק רציתי לומר: רציתי לחיות לפרוח להגיע רחוק, רציתי לחייך, לחיות את החיים האלה עם כמה שיותר כיף ולהודות לבורא עולם על החיים שהוא נתן לי. אני ממש מקווה שאף אחד לא יקרא את זה, אבל אם מישהו קורא את זה, אני מאמין שזה אחרי שהוא לקח אותי כבר.

אני רוצה לומר שאני אוהב ומחזק את המשפחה שלי. אמא, אבא, איריס ויואל, אני אוהב אתכם הכי הרבה בעולם, הייתם העוגן שלי בחיים אני למדתי ממכם המון, והבאתם הרבה ילדים אתם תסתדרו עם אחד פחות. גם אני הכי בעייתי רק תדאגו שכל האחרים לא יתקלקלו גם...

ועכשיו לאחיי היקרים, הודיה, עמוס, טליה, ינון, איילה, אדל ואביגיל, הייתי רושם אחד אחד אבל וואלה אתם יותר מדי. אני אוהב אתכם אחד אחד אתם דם שלי ואני תמיד אהיה איתכם לא משנה איפה נהיה בחיים האלה. אתם תגיעו רחוק, כולכם, יש לכם גנים טובים מילה שלי.

לחברים ולחברות שליוו אותי כל החיים, מהיסודי, תיכון, מהעבודות שהייתי טוחן כל היום, מהצבא, אנשים שהכרתי לפני שמונה חודשים והיום אני בטוח שהם ילכו איתי לכל החיים, שתדעו שמכל בן אדם, נהניתי להעביר איתכם את החיים המשעממים האלה.

אוהב המון ומסתכל עליכם מלמעלה, עמרי כהן".

ספדו לעמרי אוהביו: "המורשת שהשאיר עמרי היא אהבה וקבלה. הוא לימד את כולנו לאהוב את האחר בלי תנאים ולקבל כל אדם ללא הבדלי דעות או רקע. הייתה בו נשמה ענקית שרצתה תמיד להפיק את הטוב בכל אדם ובכל מצב.

עמרי תמיד יהיה זכר לשמחה, ללמידה מתמדת, לאהבת החיים ולשיתוף פעולה. אנו מקווים שזיכרונו ימשיך להשפיע על כולנו ולהדריך אותנו בכל יום ויום".

ספד חברו לצוות: "עברתי עם עמרי את כל ההכשרה. נלחמנו יחד ואני רוצה לספר קמצוץ ממה שהוא היה בשבילי, כי לא ניתן לסכם אותו בכמה מילים בודדות. עמרי היה הילד עם החיוך הכי גדול שיש, חיוך שאתה מסתכל ולא משנה כמה יום גרוע היה לך - הוא פשוט מעלה לך חיוך גם. חיוך שאתה רואה את הלב הטוב שלו, ילד שלא משנה מה אתה צריך ממנו, לא חשב פעמיים לפני שהתייצב לצידך. ילד שאהב צדק ושלום. אני מתגעגע אליך אחי, אתה כל-כך חסר לי. שמח שיצא לי להיות איתך עד הנשימה האחרונה".

לזכרו של עמרי כתב סבו עמרם כהן קינה: "אֵשׁ תּוּקַד בְּקִרְבִּי, בְּהַעֲלוֹתִי עַל לְבָבִי, נְפִילַת הַבֵּן עָמְרִי / אוֹיָה לִי אוֹיָה, בֶּכִי וּנְהִי נִהְיָה, עָמְרִי נָפַל בְגִ'יבַּאלְיַה. / וְקִינוֹת אָעִירָה, יַעַן כִּי אֶזְכְּרָה. הַבְּשׂוֹרָה הַמָּרָה. / בְּיוֹם ח' כִּסְלֵו, נִשְׁבַּר כָּל גֵּיּוֹ, וַיִּמַּס כָּל לֵב./ ד' מִמְּרוֹמִים. הַמְצִיא לָנוּ נִחוּמִים, וְקָרֵב תְּחִיַּת הַמֵּתִים".

ריאיון עם אימו בשילוב תמונות מתחנות חייו השונות זמין לצפייה באתר יוטיוב.

עמרי מונצח באתר ההנצחה storyofmylife, שם ניתן לקרוא את תמצית קורות חייו, למצוא תמונות מתחנות חייו השונות ולצפות בקטעי וידאו ודברים שכתבו לזכרו. בדף הנחיתה באתר נכתב –"סמל עמרי כהן נפל בגיל תשע-עשרה וחצי, לאחר שלחם בגבורה כחלק מחטיבת 'גבעתי', גדוד שקד, בעזה. שלושה שבועות לפני מותו, אמר לאימו: 'אם אני לא אלך להילחם, מי יהיה שם עבור עם ישראל?' עמרי היה לוחם אמיץ, אהוב על חבריו, ומוכר ברגישותו לזולת. הוא שמר תמיד על קשר חם עם משפחתו, וכיבוד הורים היה נר לרגליו. בשיחה האחרונה עם אמו חתם במשפט: 'אימא, העיקר שכולם יהיו שמחים' שהיה צוואתו האחרונה".

עמרי מונצח במצודת יואב – בית חטיבת גבעתי בדרום הארץ.